יעקב פינקרפלד
 | |
| לידה |
ינואר 1897 פשמישל, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| נהרג |
23 בספטמבר 1956 (בגיל 59) רמת רחל, ישראל |
| ענף מדעי | ארכאולוגיה |
| מקום מגורים | גליציה, ישראל |
| תרומות עיקריות | |
| סקר בתי כנסת באיטליה ובתוניסיה | |
  | |
יעקב ("קובה") פינקרפלד (כ"ט בטבת תרנ"ז, ינואר 1897 – י"ח בתשרי תשי"ז, 23 בספטמבר 1956) היה אדריכל, ארכאולוג וחוקר בתי כנסת ובתי עלמין ישראלי יהודי. נהרג בפיגוע הירי ברמת רחל.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]יעקב פינקרפלד נולד בעיר פשמישל שבגליציה בן ליואל, שגם הוא עסק באדריכלות, ולחדוה פרידה בת יעקב מינדרר. הוריו עלו גם הם ארצה בעקבות צאצאיהם. בתיכון למד בבית הספר הריאלי בלבוב. חונך על ברכי התרבות הפולנית, אך כבר בימי נעוריו תמך ברעיון הציוני והצטרף לתנועת השומר הצעיר. עלה לישראל ב-1920 עם הגל הראשון של עליית השומר הצעיר. עסק בתחילת דרכו בארץ בייבוש ביצות באזור זכרון יעקב. לאחר שחלה בעקבות פעילות זו, חזר לווינה לצורך הבראה ולימודי אדריכלות. חזר לארץ ב-1925. תקופה קצרה עבד במחלקה לעבודות ציבוריות של המנדט הבריטי, והחל מ-1930 נעשה אדריכל עצמאי, ועסק בעיקר בתכנון מבני ציבור (בקיבוצים בדרך כלל), ביניהם בית חנה בשד' בן-גוריון בתל אביב. במקביל לעיסוקו בתכנון מבני ציבור, עסק גם בפעילות מחקרית (ראו להלן).
היה אח לאנדה עמיר-פינקרפלד, מיקרוביולוגית, סופרת ומשוררת. בתו איה נישאה לצ'לן מנחם מאיר, בנה של גולדה מאיר.[1] בנו אורי היה חבר קיבוץ רבדים.[2]
הפיגוע ברמת רחל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פיגוע הירי ברמת רחל (1956)
ביום ג' חול המועד סוכות, י"ח בתשרי תשי"ז (23 בספטמבר 1956) הרצה פינקרפלד במסגרת הכינוס הארצי ה-12 של החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה בירושלים על בתי כנסת בעיר.
בהמשך אותו יום נערך באתר החפירות הסמוך לקיבוץ רמת רחל סיור מטעם הכינוס, ובמהלך הסיור ירו חיילי הלגיון הירדני אש מקלעים ונשק קל על משתתפי הסיור. מהאש נהרגו 5 (אחד מהם נפטר כעבור מספר שנים כתוצאה מפציעתו) אנשים ורבים נפצעו,[3] בין ההרוגים היה פינקרפלד שנפגע מהירי ונפטר בדרכו לבית החולים. הוא נקבר בבית העלמין בקיבוץ רבדים, בו התגורר בנו אורי.
עבודתו כאדריכל
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבנים שתכנן פינקרפלד נושאים לרוב קווים נקיים, צורות פשוטות, התאמה לתכונות החומר והתאמה מרבית לתכנון הפנים. שילב בתוכניותיו מוטיבים מזרח-תיכוניים שהיו חביבים עליו מבחינה ארכיטקטונית, והחשיבם כמתאימים לנוף הארץ.
פעילות ציונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]פעילות מחקרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוד בשנות לימודיו החל להתעניין באמנות יהודית, ואסף חומר ציורי, תוכניות, תצלומים ותעודות המפיצות אור על היצירה האמנותית של היהודים בכל הדורות. במיוחד הטרידה אותו הדאגה לשרידי מבנים יהודיים בעלי ערך אמנותי בתפוצות הגולה שצפויה להם סכנת הרס ושכחה, ובשל כך הפציר בידידים ובמוסדות האחראיים לרכז את החומר המדעי ולשמר את המבנים בכל מקומות היישוב של בני ישראל במשך הדורות.
החל משנת 1930, עסק בחפירות ארכאולוגיות בחמת גדר, שומרון העתיקה, עציון גבר, בית שערים ועוד, במיוחד של בתי כנסת. במקביל לעיסוקו בבניית מבני ציבור במטרה לפענח את מבני השרידים ולהתקין תוכניות שיחזור. חקר את ההתפתחות המבנית של בתי הכנסת בישראל ומחוצה לה, בעיקר באגן הים התיכון (בפרט באיטליה ובתוניסיה) תוך מסעות מחקר. מחקריו החלוציים מהווים בסיס חשוב לחקר בתי כנסת עד היום. ספרו בתי הכנסת באיטליה מתקופת הרנסאנס עד ימינו (תשי"ד) סוקר בין היתר את אלה שבאלסנדריה, אסטי, טורינו, ליבורנו, טריאסטה, פיימונטה, פירנצה, קזאלה מונפראטו, קארמניולה, קראסקו, ורומא. ספרו בתי הכנסת באפריקה הצפונית (תשל"ד), יצא לאור לאחר מותו. ספר זה כולל סקר מפורט גם של בית הכנסת אלגריבה, באי ג'רבה בתוניסיה. ב-1948 שיקם את קבר דוד המלך בהר ציון לאחר שחיילי הליגיון הירדני הטמינו בו מוקש שהתפוצץ לאחר שנטשו את המקום. הוא חשף מתחת לקבר מבנה עם רצפת פסיפס מהתקופה הרומית וכן חשף מתחת לחלון הסמוך לקבר את הכניסה למערה התת-קרקעית, שכיום מכוסה בריצוף.[4]
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במקום בו נהרג בקיבוץ רמת רחל הוקם גן ארכאולוגי על-שם הנופלים.[5]
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בתי כנסיות בארץ-ישראל מסוף תקופת הגאונים עד עליית החסידים, ירושלים, תש"ו.
- בתי הכנסת באיטליה מתקופת הרנסאנס עד ימינו, ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"ד-1954.
- בתי הכנסת באפריקה הצפונית, ירושלים, תשל"ד.
- בשבילי אמנות יהודית; ספר זיכרון, ספרית פועלים, 1957
- ירושלים: בית כנסת ועדת הקראים
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חיים סעדון, תוניסיה, סדרת קהילות ישראל במזרח במאות ה-19 וה-20, הוצאת משרד החינוך והתרבות ויד בן-צבי, תשס"ה-2005.
- יעקב פינקרפלד : חלוץ משמרי המונומנטים במדינת ישראל / מאת: רונית בן שושן צמח ; בהנחיית: רוית לין (עבודת תזה, נובמבר 2020).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דף לזכר יעקב פינקרפלד, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
- רשימת המאמרים של יעקב פינקרפלד באתר רמב"י
- הספרים של יעקב פינקרפלד, באתר "סימניה"
- בתי הכנסת באפריקה הצפונית : תוניסיה, אלג'יריה, מרוקו, ירושלים : מוסד ביאליק, ה'תשל"ד, באתר הספריה הלאומית – ישראל
- יעקב פינקרפלד, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פרופ' רם גופנא, בית פינקרפלד, באתר האנציקלופדיה העירונית "תל.אביב.פדיה"
- ^ יעקב פינקרפלד זל, באתר laad.btl.gov.il
- ^ עודד ליפשיץ, "סמל הכינוס מגואל בדם", עת־מול, 187 (2006), עמ' 26-28.
- ^ https://www.youtube.com/watch?v=NXItFBHi1vE
- ^ ארץ זוכרת יושביה - הגן הארכאולוגי בישוב